<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן קנ"ד</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ומה שתקנו לומר כן ביום הכפורים, [דיש בו] בטול כל מלאכה ואיכא כנופיא טובא, ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה דאמרינן [ערכין י"ב ע"א] בראש השנה בעשור לחדש אי זהו שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל. כך נראה לרת"ם ז"ל וכן פסק הר"מ במז"ל [נדרים פ"ב ה"ד]. ויש מי שהורה להחמיר ואמר והוא שיזכיר התנאי תוך כדי דבור. ויש מן הגאונים ז'ל שאומרין שאין כל הדברים האלו נוהגין אלא בנדרים בלבד ולא בשבועות. דאי אפשר לן להתיר עצמו בלא חרטה דמעיקרא ובלא יחיד מומחה ובלא שלשה הדיוטות. ועוד דהלכה כרב פפא [גיטין ל"ה ע"ב] דאמר צריך לפרט את הנדר. ע"כ. ועוד כתב ר"ת ז"ל [תוס' נדרים כ"ג ע"ב], דדוקא מושבע מפי עצמו ולא מושבע מפי אחרים וכן הדין לחרמי הקהל. עד כאן.
